ת"פ 6852-03-21

תקציר

הנאשם הואשם בהחזקת נשק ובהפרעה לשוטר. הנשק, רובה סער, נמצא עטוף בסרט בידוד, עליו התגלתה טביעת אצבעו של הנאשם. השופט שקל תחילה את האישום של הפרעה לשוטר, וקבע כי הודאתו של הנאשם ועדויות השוטרים אישרו כי הנאשם שיקר לגבי זהותו ונמלט מהשוטרים בשתי הזדמנויות. השופט דחה גם את הסברו של הנאשם להימלטות וקבע כי הוא שקרי. בהתייחסו לאישום ההחזקה התייחס השופט לערכה הראייתי של טביעת האצבע, וציין כי מדובר בראיות נסיבתיות. השופט פירט את הליך החקירה והגיע למסקנה כי טביעת האצבע נמצאה על סרט הבידוד העוטף את הנשק, אך לא על צידו הדביק. מכיוון שהקלטת הייתה ניידת, השופט היה צריך לקבוע אם טביעת האצבע הוטבעה על עטיפת הנשק לפני או אחרי ששימשה לעטיפת הנשק. התביעה טענה כי ההיקף המרבי של סרט בידוד מקובל הוא 23 ס"מ, מה שאומר שלא ניתן היה להטביע את טביעת האצבע על הסרט לפני שנעשה בו שימוש על הנשק. הנאשם לא הציג כל ראיה הפוכה והשופט קיבל את טענת התביעה. לאחר מכן בחן השופט את משמעות מיקומה של טביעת האצבע, וקבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח, בוודאות מספקת, את מרחק טביעת האצבע מקצות קטע הקלטת. הדבר יצר ספק, שפעל לטובתו של הנאשם. עם זאת, השופט ציין כי הסברו של הנאשם – לפיו טביעת האצבע התרשמה בשוגג כאשר ביקר בביתו של קרוב משפחה שבו נמצא מאוחר יותר הנשק – אינו סביר או אמין. השופט שקל ודחה גם הסברים אפשריים אחרים להימצאות טביעת האצבע של הנאשם, ומצא אותם בלתי סבירים ואינם עולים בקנה אחד עם הראיות. כמו כן, השופט לקח בחשבון את התנהלותו של הנאשם לאחר גילוי הנשק, לרבות שקריו ובריחתו מהמשטרה, כמעידים על תחושת אשמה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי ההסבר ההגיוני היחיד הוא שהנאשם נגע בנשק עצמו, ובכך הוכיח את טענת ההחזקה מעבר לספק סביר. השופט דחה גם את טענת הנאשם לאכיפה בררנית, וציין כי החלטת התביעה שלא להעמיד אדם אחר לדין הייתה סבירה בהתחשב בשיקולים הראייתיים. בעקבות זאת, השופט מצא את הנאשם אשם בהחזקת נשק ובשתי עבירות של הפרעה לשוטר.