ערר 1055/23

תקציר

ועדת הערר החליטה לקבל את עתירתם של ארגוני סביבה ותושבים מקומיים שערערו על אישורן של שתי תוכניות להרחבת בתי מלון בסמוך לחוף לידו באשדוד. התוכניות, שמטרתן לבנות מלונות בני ארבע קומות עם מספר חדרים גדול יותר, ספגו ביקורת על כך שאינן מתיישרות עם מדיניות התכנון הנוכחית ועם המגמות. באופן ספציפי, הוועדה מצאה כי התוכניות אינן נותנות עדיפות להגנה חופית ולנגישות הציבור לחוף, כפי שמתחייב בחוק ובפסיקת בית המשפט העליון. יתר על כן, הוועדה הגיעה למסקנה כי לתוכניות אין הצדקה מהותית, במיוחד בהתחשב בעלייה הצפויה בגובה פני הים עקב שינויי האקלים. ההחלטה התקבלה לאחר שיקול דעת מעמיק, תוך הכרה בקונצנזוס בקרב מוסדות התכנון כי התוכניות אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות תמ"א 1, המסדירה את תכנון החוף. הוועדה הדגישה כי חוף הים הוא אזור מוגן בעל ערך ייחודי וכי כל שינוי תכנוני חייב לתת עדיפות להגנה חופית. במקרה זה מצאה הוועדה כי אין בתכניות כדי להצדיק במידה מספקת את הפגיעה בסביבה החופית, במיוחד נוכח היעדר נימוקים משכנעים וזמינותן של חלופות חלופיות. בנוסף, הוועדה ציינה כי התוכניות אינן משפרות באופן משמעותי את המצב הקיים ואינן בוחנות חלופות תכנוניות אחרות שיכולות לשרת טוב יותר את האינטרס הציבורי. ההחלטה התייחסה גם לסוגיית עליית פני הים, תוך הדגשת השפעתה על כדאיות התוכניות והצורך של מוסדות התכנון להתחשב במציאות זו. הוועדה קבעה כי חסרונות התוכניות עולים על יתרונותיהן, ולכן אין לאשר אותן. חשוב לציין כי הוועדה הבהירה כי קיומן של תכניות מאושרות אך לא ממומשות אינו מחייב את מוסדות התכנון לאשר תכניות עוקבות ללא בחינה ביקורתית, במיוחד כאשר הן סותרות את עקרונות התכנון הקיימים. עם זאת, דעת המיעוט לא הסכימה, וטענה כי השינויים המבוקשים בתוכניות אינם משמעותיים דיים כדי להצדיק דחייה, וכי יש לכבד את ייעוד המלון שאושר. בסופו של דבר, החלטת הרוב הדגישה את אחריותם של מוסדות התכנון לשמור על החופים כמרחב ציבורי נגיש, וההחלטה לקבל את העררים מהווה תזכורת לחשיבות ההגנה החופית בהליכי התכנון. פסק דין זה מהווה תקדים להחלטות תכנוניות עתידיות, ומדגיש את עדיפות האינטרסים הסביבתיים והציבוריים באזורי החוף.