ע"א 2589/08

תקציר

הערעור נדחה משום שפרשנותו של המערער לסעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה נכונה. לפי סעיף זה, מי שנוהג ללא רישיון תקף אינו זכאי לפיצוי לפי החוק. רישיונו של המערער היה פסול בשל אי תשלום קנסות במשך למעלה משנה, ועל כן, על פי תקנה 172א לתקנות התעבורה, העדר רישיונו נחשב להשמטה מהותית. תקנה זו קובעת מגבלה של שנה שלאחריה אי חידוש רישיון אינו נחשב עוד לכשל טכני או פורמלי, אלא לסוגיה מהותית המעוררת ספק ביכולתו של אדם לנהוג. מסקנה זו באה להבטיח הרמוניה חקיקתית ולאזן בין תכליתו החברתית של חוק הפיצויים לבין תכליתו המרתיעה של סעיף 7(3). בנוסף, השופטים לא שוכנעו כי המערערת עומדת בדרישות הפיצוי לפי סעיף 7א לחוק, לעניין נהיגה ברכב לא מבוטח, בשל גרסאות סותרות לנסיבות בהן רכשה המערערת את הרכב. המערערת חויבה לשלם למשיב 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.