בג"צ 7722/20

תקציר

בית המשפט בחן את העתירה נגד צו פינוי בנייה ובסופו של דבר דחה אותה על הסף ולגופה. העתירה נמצאה חסרת "ניקיון" בשל אי דיוקים עובדתיים. העותר טען כי המבנה נמצא מחוץ לתחום צו הפינוי ותכנית מפורטת עשויה להוביל להיתר, אך קביעות אלה נמצאו שגויות שכן הראיות הראו כי הבנייה החלה חודש לאחר הוצאת הצו ונמשכה שלא כדין. בית המשפט הדגיש את החשיבות של הצגת עובדות מדויקות, במיוחד כאשר מבקשים צווי ביניים. טענות העתירה בנוגע להפעלת הצו נמצאו לא רלוונטיות או יושבו בעבר במקרים אחרים, כגון סנט איב. לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי צו הפינוי לגיטימי משום שהמבנה נבנה בתוך שטח אסור, ומדיניות האכיפה ננקטה בהתאם. למרות שהיו מבנים בלתי חוקיים נוספים בקרבת מקום, הנסיבות הייחודיות הצדיקו אכיפה נגד מבנה העותר בלבד, לרבות קרבה לכביש ראשי ועיתוי הבנייה. בית המשפט התייחס גם לטענה בדבר קבלת הצו, וציין כי למרות סוגיה פרוצדורלית, העותר קיבל את הצו באופן מיידי, ובכך החליש את טענתו. בנוסף, טענת העותרת לאכיפה מפלה נדחתה מחוסר ראיות, כאשר המשיבים הראו כי החלטות ההרחקה פעלו על פי קריטריונים שנקבעו ללא הטיית אוכלוסייה. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם את הוצאות המשיבים. השופטים מינץ ווילנר הצטרפו לחוות דעתו של השופט נעם סולברג, ופרסמו את ההחלטה ב-23 בנובמבר 2020.