ע"פ 740/12

תקציר

הכרעת הדין דנה בשני ערעורים הנוגעים לתיק פלילי שבו הואשם המערער בין היתר בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות ונידון לחמש שנות מאסר. עניינו של הערעור הראשון, שהוגש על ידי הנתבעת, בדחיית טענת המערער בדבר היעדר ייצוג במהלך הדיונים בבית המשפט הפרוצדורלי, ובקבילות אמירות מסוימות שניתנו על ידי העדים ספיר ורועי. השופט קובע כי בית המשפט הפרוצדורלי עשה את שקלותו הראויה במינוי סניגורים מרובים למערער, וכי פעולותיו של המערער בסיכול כל ניסיון לייצוג אינן יכולות להביא לביטול פסק הדין. השופט אמנם מסכים עם המערער כי דבריהם של ספיר ורועי לא היו קבילים, אך הם לא היו מכריעים בהרשעה, ונותרו די ראיות, לרבות ישירות ונסיבתיות, כדי להרשיע את המערער מעבר לספק סביר. הערעור השני, שהוגש על ידי המדינה, מבקש להחמיר את עונשו של המערער, שהשופט סבור כי אינו נחוץ, שכן הוא מצוי כבר בטווח הגבוה יותר של עבירות מסוג זה, ואינו מהווה סטייה משמעותית ממדיניות הענישה. לפיכך, שני הערעורים נדחים, וגזר הדין המקורי עומד בעינו. השופטים ברק-ארז ורובינשטיין מסכימים עם פסק הדין, וגם מתייחסים לסוגיית הייצוג, ומציעים כי השיטה הנוכחית אמנם אינה מושלמת, אך עדיפה על היעדר פתרון, ומשאירים את הנושא כולו לבחינה נוספת. השופטת ברק-ארז מציינת גם את המושג המשפטי האמריקאי "פרקליט המתנה" או "פרקליט מלווה", שאולי כדאי לתת עליו את הדעת.