ע"א 271/85

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעה להשבת כספים ששולמו עבור דירה שהייתה חלק מפיתוח שלא יצא לפועל. המערערים ביקשו לקבל בחזרה את הכסף מהמשיב השני, שהיה בעל השליטה בחברה האחראית לפיתוח, בנימוק שהוא ערב אישית לחובות החברה, או לחילופין, כי הוא אחראי להתנהלות רשלנית או חסרת תום לב. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערים, וקבע כי המשיב השני נטל על עצמו אחריות אישית להשבת הכסף. בית המשפט קבע, כי חתימתו של המשיב השני על החוזה, יחד עם היעדר חותמת החברה ואי עמידה בתקנות החברה המחייבות שתי חתימות, מעידים על כוונתו להטיל אחריות אישית על עצמו. כמו כן, נמצא כי התנהלותו של המשיב לאורך כל הפרשה הייתה חסרת תום לב, שכן הוא הציג מצג שווא לגבי יכולתו הכלכלית לבצע את הפרויקט והציג אותו כהתחייבות אישית. הנסיבות שקדמו לכריתת החוזה, לרבות הבטחותיו של המשיב והסתמכותם הסבירה של המערערים על עושרו והשפעתו, תמכו אף הן בהטלת אחריות אישית. בית המשפט הגיע למסקנה כי חובתו של המשיב נפרדת מזו של החברה, וכי התנהלותו מצדיקה הטלת אחריות אישית על השבת הכספים ששולמו על ידי המערערים. לפיכך התקבל הערעור, והמשיב השני חויב לשלם למערערים את שוויו המוערך של הדירה, בצירוף ריבית והוצאות נלוות.