ד"מ 36893-05-20

תקציר

התובע, עובד שהתפטר מעבודתו עקב מחלת עור שלדעתו נגרמה כתוצאה מעבודתו, תבע את מעסיקו לשעבר לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. הנתבע טען כי התובע התפטר משום שרצה שכר גבוה יותר ולא הביא ראיות לקשר סיבתי בין מצבו הבריאותי לבין עבודתו, ואף לא איפשר לחברה למצוא לו תפקיד חלופי מתאים. לפיכך, החברה לא הייתה חייבת בתשלום פיצויי פיטורים. בתוך כך, החברה טענה מנגד כי על העובד לפצות אותה על עלות קורס מקצועי שהחברה מימנה, בהתאם להסכמת העובד לעבוד לתקופה מינימלית אותה לא השלים. השופט פסק לטובת התובע, וקבע כי הוא אכן התפטר מסיבות בריאותיות ותמך את טענתו בראיות רפואיות. עוד קבע השופט כי החברה לא עשתה כל מאמץ להתאים את עצמה למצבו הרפואי של התובע ואף לא להיענות לבקשותיו בעניין. לפיכך, התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 6,566 ₪, בניכוי סכום של 9,576 ₪ שכבר קיבל, והותיר יתרה בסך 6,566 ₪. השופטת דחתה גם את התביעה שכנגד של החברה, בהתחשב בנסיבות התפטרותו של התובע ובוויתור החברה על חובת העובד לעבוד בתפקיד אליו הוכשר. יתר על כן, החברה לא סיפקה ראיות סבירות לעלות הקורס. הנתבע חויב לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים בתוספת הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום.