ע"פ 25350-10-11

תקציר

בית המשפט דחה את טענותיו המקדמיות של המשיב ביחס לערעור על צו סגירה, וקבע כי מדובר בסוגיה נפרדת מההליך הפלילי ונופלת בסמכותו של חוק רישוי עסקים. לגופו של ערעור נסובה המתווה לבחינה ששימש את בית משפט קמא, כאשר המבקשים טוענים כי היה עליו לשקול רק אם קיים סיכון מיידי. בית המשפט מוצא כי המתווה שנבחר על ידי בית משפט קמא דווקא מיטיב עם המבקשים, שכן הוא מציב בפני המשיב מכשול נוסף. החלטת בית משפט קמא, שהתבססה על היעדר רישיון עסק ועל הנסיבות הבריוניות סביב הפעלת העסק, נתפסת כהפעלת סמכותו בתוקף. עם זאת, ערכאת הערעור מסכימה לעכב את ביצוע צו הסגירה עד להכרעה בערעור, בשל הימנעותו של בית משפט קמא מלבחון את סוגיית הסיכון המיידי, והשאלה האם צו הסגירה הוא עונשי באופיו, הראוי לבחינה מעמיקה של ערכאת הערעור. שאלות מהותיות אלה מצדיקות עיכוב ביצוע, והצו מתעכב עד לקבלת החלטה בערכאת הערעור, בהעדר הצדדים.