ת"פ 8060/04

תקציר

הנאשם הואשם בהחזקת סכין וחבלה בכוונה לפי סעיפים 186(א) ו-329(א)(1) לחוק העונשין, בהתאמה, לאחר אירוע שהתרחש ביום 12.3.04 בו נדקר המתלונן בחזהו. ההגנה טענה כי התביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא העבריין, וכי אין לראות בהודאותיו במשטרה תקפות משום שהיה שיכור באותה עת. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת והגיע למסקנה כי טענות הנתבע בדבר שכרות לא הוכחו. השופט העדיף את הודעתו השנייה של המתלונן במשטרה, שהפלילה את הנאשם, על פני עדותו בבית המשפט, בשל עקביותה עם ראיות אחרות והודאות הנאשם עצמו. יתר על כן, השופט מצא כי טענת הנאשם לשכרות אינה אמינה, שכן היא אינה נתמכת בראיות. הודעותיו של הנאשם עצמו במשטרה, דו"ח השידור ועדויות השוטרים העוצרים הצביעו כולם על כך שהיה מודע למעשיו והייתה לו כוונה נפשית נדרשת לאישום בחבלה. לפיכך, הרשיע השופט את הנאשם הן בהחזקת סכין והן בחבלה בכוונה. פסק דין זה ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 15.2.2005.