עב"ל 1000-10-12

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על בסיס השכר הראוי המשמש לחישוב קצבת הנכות של המערערת בעקבות פגיעה בעבודה בשנת 2008. המערערת טענה כי בסיס השכר שנקבע על ידי המשיב, המוסד לביטוח לאומי, אינו נכון וביקשה עדכון. המשיב דחה את בקשת המערערת, בנימוק של התיישנות שכן התביעה הוגשה מעבר למועד החוקי בן 12 החודשים. המערער טען כי פנה בעל פה ונאמר לו על ידי המשיב להמתין לתוצאות תביעה אזרחית מקבילה נגד מעסיקו באותו נושא, שהסתיימה בהסכם פשרה. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו דחה את תביעת המערער, והביא אותו לערער על החלטה זו. המערער טען כי החלטת המשיב בתביעתו התקבלה רק בשנת 2011 וכי קיימת הבנה כי בסיס שכרו יעודכן בעקבות התביעה האזרחית. המשיב טען כי ההחלטה המקורית התקבלה בשנת 2008 ותקופת ההתיישנות חלפה. בית המשפט דחה את הערעור והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. השופטים קבעו כי המערער ידע את בסיס השכר ששימש לחישוב הפנסיה שלו בשנת 2008 והיה עליו לערער בתוך המועד הנקוב. לטענתם, החלטת המשיב בתביעת המערער ברורה ואינה מחייבת הודעת ערעור נפרדת. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערערת ביחס לערעור בעל פה ולהבטחה לתקן את בסיס השכר לאחר התביעה האזרחית, שכן המערערת לא הביאה ראיות מספיקות. יתר על כן, השופטים הסבירו כי אף שההטבות מתחדשות מדי חודש, אין להנציח טעות בחישוב. החוק מגביל את התשלומים הרטרואקטיביים לשנה אחת, ומאחר שתביעת המערערת התבססה על עובדות ידועות משנת 2008, היא נחשבה חלוטה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הערעור לוקה בחסר ובהתחשב בנסיבות, על כל צד לשאת בהוצאותיו.