ע"א 7085/23

תקציר

בערעור שבפני בית המשפט ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה בקשה לפסול עצמו מעניינו של המערער. המערערת ביקשה תחילה סעד הצהרתי לביטול מכירת נכס ממושכן וביקשה סעד זמני למניעת מכירת הנכס והריסתו. הערכאה הנמוכה יותר דחתה שוב ושוב בקשות אלה, מה שהוביל לטענות על הטיה והתנהגות בלתי הולמת נגד טיפול בית המשפט בתיק. המערערת טענה כי בית המשפט הפגין משוא פנים בכך שלא עיין כראוי במסמכים והשפיע באופן פסול על ההליכים בכך שהתמקד בסכסוכי שכר טרחה. בתגובה הבהיר בית המשפט את החלטותיו והדגיש כי החלטות פרוצדורליות אינן מהוות בדרך כלל עילה לפסילה ויש להתייחס אליהן בערוצי ערעור סטנדרטיים. בית המשפט העריך את סיכויי הצלחתו של המערער כמזעריים והכריע על סמך הראיות העובדתיות שבידינו, מבלי להצביע על דעה קבועה או משוא פנים. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את בקשת הפסילה, בקובעו כי טענות המערער נעדרות תשתית עובדתית מספקת כדי להצביע על משוא פנים ממשי או עניין אישי מצד בית המשפט. בית המשפט סבר כי החלטות פרוצדורליות הנוגעות לקביעת מועדים ושומות בקשה נופלות בגדר סמכויותיו שבשיקול דעתו, ומשכך, שום חריגה מאמות מידה משפטיות אינה מצדיקה פסילה או דיון בעל-פה. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.