פש"ר 4451-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לתשלום מזונות מאדם פושט רגל. בית המשפט שקל את הבקשה בכובד ראש, תוך התחשבות בחוקים הרלוונטיים ובנסיבות הספציפיות של המקרה. ראשית, פסק הדין מבהיר כי תפקידו של בית המשפט לפשיטת רגל הוא לאזן בין הצרכים המגוונים במסגרת הליך פשיטת הרגל באופן שונה מבית משפט הדן בתביעת מזונות פשוטה. השופט מדגיש כי הבקשה נעדרת ראיות תומכות, לרבות פרטים על הוצאות המשפחה והכנסותיה, והיא אף אינה מגובה בתצהיר, שהוא דרישה חוקית. מסיבה זו בלבד, יש לדחות את הבקשה. בהסתכלות לגופו של עניין, מציינת השופטת כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל היא להבטיח תשלום מזונות שוטפים לזכאים לה, תוך הגנה על האינטרסים של הנושים המעורבים בהליכי פשיטת הרגל. לבית המשפט ראייה כוללת של הנסיבות, לרבות נכסיו, התחייבויותיו ומצבו האישי של החייב, והוא משקלל שיקולים שונים כגון שיקום כלכלי, יעילות, אינטרסים של נושים, הגינות וצדק. באשר לעיתוי הגשת הבקשה מדגישה השופטת כי בקשות לקצבאות מזונות צריכות להיעשות "בזמן אמת" כדי לענות על צרכיו היומיומיים של הזכאי. הם מציינים כי מזונות נועדו למלא את הדרישות הנוכחיות, ואדם הזכאי להם אינו יכול להמתין ללא הגבלת זמן כדי לתבוע אותם. השופט מפנה לסעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, הקובע כי מזונות שלא נגבו בתוך שנתיים מהתקופה שלגביהם הופסקו, אינם ניתנים לגבייה ללא רשות מבית המשפט. השופט מציין כי המבקש היה מודע להליכי פשיטת הרגל מתחילתם ואף הגיש תביעת חוב בהליך. לפיכך, בית המשפט מניח כי אילו התכוונה לממש את זכותה למזונות רגילים, הייתה מגישה בקשה במועד. השופטת מייחסת את הימנעותה מכך לשיהוי בלתי סביר ובלתי מוסבר. פסק הדין מדגיש כי לא ניתן להתייחס לתביעות מזונות כאל תוכנית חיסכון שהמוטבים יכולים לגשת אליה בהתאם לרצונם, שכן הדבר אינו הוגן כלפי נושים אחרים. כמו כן, השופטת מציינת כי המבקשת משכה סכום משמעותי מחשבון בנק משותף של החייבת, ובכך הקלה על טענותיה למצוקה כלכלית. בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, כאשר חוב המזונות של החייב למבקש ניתן לתביעה ושתחילתו עוד לפני צו הכינוס וילדו הצעיר כבר אינו קטין, השופט קובע כי האינטרסים של נושים אחרים גוברים על תביעתו של המבקש. משכך, בקשת המזונות נדחית. השופט גם מורה כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.