ה"פ 250/06

תקציר

יורשיו של יהודה זר ביקשו למנות בורר מכריע ליישוב סכסוך עם מינהל מקרקעי ישראל שנבע מהסכם חכירה שנחתם על ידי זר בשנת 1985, שכלל סעיף בוררות מחייב. המבקשים ביקשו לנצל את זכויות הבנייה במגרש המושכר מבלי לשלם דמי היתר למינהל, אך זו התעקשה על הסכם חכירה חדש וחוזה פיתוח, שיחייב תשלום האגרות האמורות. רשות מקרקעי ישראל טענה כי תניית הבוררות פסולה משום שלא קיבלה את אישור היועץ המשפטי לממשלה, והעלתה טענות בעלות עניין ציבורי. בית המשפט הסכים כי הסעיף אינו תקף בשל היעדר אישור, למרות שנחתם על ידי הצדדים. זאת ועוד, תניית הבוררות המרחיבה, שחלה על כל סכסוך "בשל חוזה זה", אכן חלה על הסכסוך הנוכחי, אשר במרכזו זכויותיהם של המבקשים על פי הסכם השכירות. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו ודחה את הבקשה, בהתחשב באינטרס הלגיטימי של המדינה שסכסוכים על נכסי ציבור יידונו בבית משפט, במיוחד נוכח אי קיום הוראות היועץ המשפטי לממשלה, וההשלכות שהיו לסכסוך על מדיניות המקרקעין. השופט ברק הדגיש כי החלטת בית המשפט הגשימה את כוונת הצדדים ומנעה את סיכול כוונתם המשותפת. משכך, נדחתה הבקשה למינוי בורר, ללא צו להוצאות, נוכח מעמדו הלא נוח של המשיב.