סע"ש 70641-07-18

תקציר

התובעת, אשר סיפקה שירותים כנגן במפעל שפע ערד שבבעלות הנתבעת מס' 1 ובמפעל בייגל בייגל שבבעלות הנתבעת מס' 3, תבעה את המפעלים ואת חברת האם שלהם, הנתבעת מס' 2, להכרה ביחסי עבודה ולתשלום זכויות הנובעות מקשר זה. הנתבעים טענו כי התובע היה נותן שירות ולא עובד. בית הדין קבע כי התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבין הנתבעות 1 ו-3. התובעת השתלבה במבנה הארגוני של שני המפעלים והייתה מפוקחת על ידי הנתבעים. עבודתה של התובעת הייתה חיונית לליבת העסקים של שני המפעלים. התובע נחשב גם לעובד על ידי ספקים חיצוניים ונותני שירותים והיה ברשותו מספר עובד, משרד וציוד שסופקו על ידי הנתבעים. עם זאת, התובע ראה עצמו כנותן שירות, כפי שהדבר התאים לו, וסירב למספר הצעות להפוך לשכיר, תוך שהוא נהנה מהיתרונות של היותו פרילנסר. התובע סיפק שירותים גם לחברות אחרות וניהל עסק משלו, אם כי היקף פעילות זו לא הוכח. בית הדין קבע כי שכרו החלופי של התובע - לו היה עובד - יהיה דומה לזה של מהנדס בכיר, למרות שהתובע חסר תואר מהנדס. הנתבעים חויבו לשלם לתובע שכר זה, בניכוי הסכומים שכבר שולמו, אשר נמצאו כוללים פיצויי פיטורים. בית המשפט סירב לפסוק לתובע פיצויים לא ממוניים, וקבע כי הנתבעים פעלו בתום לב וכי התובע לא נפגע מהסדר הפרילנס, שהעניק לו גמישות והשתכרות גבוהה. בסופו של דבר, התביעה נדחתה ברובה, והתובע חויב לשלם לנתבעים 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-1,000 ₪ הוצאות משפט. הנתבעים 2 ו-3 חויבו לשלם לתובע סך של 13,290 ₪ בגין הודעה מוקדמת, בתוספת ריבית.