בש"פ 1149/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על החלטה בדבר מעצרו של אדם, יליד 1948, בעקבות איומים שהושמעו כלפי גרושתו ובתם המשותפת. בשל צריכת אלכוהול והתנהגות תוקפנית, הוגש נגדו כתב אישום בגין ריבוי סעיפים של איומים על בני משפחתו. החלטת הערכאה הנמוכה יותר לעצור את החשוד עד תום ההליכים המשפטיים התבססה על חומרת העבירות, עברו הפלילי של האדם והסיכון לעבירה חוזרת, שהוגדרה כסיכון גדול מדי לציבור ולמתלוננים. על החלטה זו הוגש ערעור, תחילה לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון, בנימוק שגילו המתקדם של החשוד צריך להוות עילה לשחרור, לצד הצעה לפתרון חלופי – הישארות במרכז ההורים בנהריה – שנדחתה על ידי שירות המבחן ובתי המשפט. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון קבעו כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה מוצדקת, תוך הדגשת המסוכנות הנשקפת מהחשוד לחברה וחוסר ההרתעה שלו, ולכן בקשת הערעור נדחתה.