תת"ע 1421-10-12

תקציר

הנאשם הואשם בנהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ולתקנה 169(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, על סמך בדיקת נשיפה. ההגנה טענה כי התביעה לא הציגה ראיות מספיקות כדי להרשיע את הנאשם, שכן הן לא הצליחו להוכיח את תקינות מיכל הכיול ששימש בבדיקת הנשיפה, ולכן תוצאות הבדיקה אינן יכולות לשמש כראיה מהימנה. באופן ספציפי, ההגנה טענה כי התביעה הייתה צריכה להגיש תצהיר מיצרן מיכל הכיול, מה שלא עשה. התביעה טענה כי הציגו די ראיות להרשעה, אך השופט הסכים עם טענת ההגנה. מכיוון שבדיקת הנשיפה לא יכלה לשמש כראיה, ולא היו ראיות אחרות התומכות באישום, זיכה השופט את הנאשם מנהיגה בשכרות. עוד קבע השופט כי ראיות נוספות שהציגה התביעה, כגון תוצאות המבחנים האופייניות ועדויות העדים, אינן ראיות מספיקות להרשעה, שכן תפקודו של הנאשם במבחנים היה תקין בעיקרו. הוחלט לזכות את הנאשמים בהיעדר ראיות משכנעות לאשמתם.