תע"א 3487/08

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לחברה הנתבעת לאורך כל התקשרותם, ומהן הזכויות המגיעות לתובע לאחר סיום ההתקשרות. התובע, שעבד בחברה מיום הקמתה, תבע תשלומים שונים הקשורים להעסקתו ולהפסקתה, בסך של כ-6 מיליון ₪. בתוך כך, הנתבעת טענה כי התובע חדל להיות עובד בחודש יולי 2002 ותחת זאת סיפק שירותים כקבלן עצמאי באמצעות החברה החדשה שהוקמה. בית המשפט חילק את תקופת ההתקשרות לארבעה שלבים ושקלל מדדים שונים לקביעת אופי הקשר בכל שלב. נמצא כי אמנם היו כמה אלמנטים עקביים לאורך כל הדרך, כגון השתלבותו של התובע במערכת העבודה של החברה וביצוע תפקידו האישי, אך חלו שינויים משמעותיים המעידים על שינוי במערכת היחסים. שינויים אלה כללו את אופן התשלום, הנהנה מהתייעלות בעבודה וחסכון בהוצאות, ניכוי הוצאות, תפיסת הצדדים את מערכת היחסים ביניהם וחוסר תום הלב של התובע. נקבע כי הנתבעת הצליחה להוכיח כי התובעת הפסיקה להיות עובדת בחודש יולי 2002. משכך, דחה בית הדין את תביעות התובעת לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות, שכן הן היו תלויות בקיומם של יחסי עובד מעביד בחודש יוני 2008. עם זאת, מאחר שלא הייתה מחלוקת כי התובע היה עובד לפני יולי 2002, בחן בית הדין את זכויותיו לאותה תקופה. בית המשפט קבע את שכרו הקובע של התובע וקבע כי הוא זכאי לתשלומי בונוס נוספים בסך 170,406 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית מיום 30.6.02. בנוסף, בית המשפט הורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 60,000 ₪, בשל טענותיו המוגזמות של התובע שהועלו בחוסר תום לב. גם סכום זה יצבור הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 30 יום. לתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.