ע"א 563/88

תקציר

במקרה דנן, המערערת, שנפגעה בתאונת דרכים, תבעה פיצוי מעבר לחבות בה בה הודו המשיבים. בית המשפט נדרש לנווט בין מורכבותו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובפרט סעיף 6ב', הקובע דרגת נכות משפטית מהמוסד לביטוח לאומי, החלה גם אם הראיות שנמצאו קודם לכן שונות. המערער ביקש מבית המשפט להסתמך על חוות דעת רפואיות קודמות שהיטיבו עמו, אך זו נדחתה. בית המשפט לא מצא בסיס משפטי או עובדתי לחלוק על דרגת הנכות, שעמדה על מעט יותר משישה אחוזים, שכן לא היו עובדות חדשות משכנעות או טעויות משפטיות בתהליך ההערכה הראשוני. כמו כן, נדחו תביעות להחזר טיפולים רפואיים פרטיים, שכן הוצאות אלה כבר כוסו בהוראות חוק. בית המשפט פסק פיצוי מינימלי בגין כאב וסבל ואובדן כושר השתכרות, והכיר בכך שההטבות שהתקבלו שוללות תביעות נוספות. למרות מחאת המערער, אישר בית המשפט העליון את החלטות הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהוא מדגיש את הצורך בהצדקה מיוחדת לערעור על אחוזי הנכות שנקבעו. הערעור נדחה, לצד ערעור נגדי על הוצאות משפט, המשקף את תפיסת בית המשפט את התביעות כמנופחות ולא ראויות. כתוצאה מכך, חויב המערער לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים בהליכים בבית המשפט העליון.