עת"מ 31702-02-21

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט להורות למינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) לחשב את מחיר המגרשים המוקצים, אותם זכאית העותרת לרכוש על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1470 והסכם ההשבה שלה עם חוכר מקרקעין קודם, לפי הממוצע המשוקלל של כלל המגרשים בתכנית שינוי הייעוד, במקום ההערכה המעודכנת שערך מנהל מקרקעי ישראל. המשיבה, רמ"י, טענה כי פרשנות ההוראות הנדונות צריכה להעדיף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית וכי מנגנון התמחור המוצע על ידי רמ"י הוא סביר. עם זאת, בית המשפט מצא כי לשון החלטה 1470 והסכם ההשבה ברורה וחד משמעית, אינה מותירה מקום לפרשנות, וקבע מנגנון לתמחור המגרשים המוקצים שעל העותרת לשלם לפי הממוצע המשוקלל של המחירים בהם זכתה העותרת. הליך ההוצאה לפועל אליו התייחסה רמ"י, שפורסם לאחר הקצאת מגרשי ההיוון, לא ניתן היה להחיל רטרואקטיבית. בית המשפט היסס לקבל את העתירה, שכן לכאורה היא תעניק לעותר טובת הנאה בלתי מוצדקת, אך לשונם הברורה של החלטת מועצת מקרקעי ישראל והסכם ההשבה לא הותירה ברירה אלא לקבל את העתירה. לפיכך נענתה העתירה, ורשות מקרקעי ישראל נדרשה לחשב מחדש את מחיר המגרשים בהתאם לבקשת העותר בתוך 60 יום. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.