ס"ע 30324-02-10

תקציר

התובעים, שהם ניצוליו של טומי שניידר ז"ל, תובעים פיצויי פיטורים מהנתבעות, שהן מספר חברות בהן עבד שניידר. הסוגיה הראשונה שעל בית המשפט להכריע בה היא האם התובעים הם אכן שאירי שניידר כהגדרתם בחוק פיצויי פיטורים. בית המשפט קובע כי הן התובעת, אנה שניידר, והן בנה, גביש, הם אכן ניצוליו של שניידר. אנה וטומי חיו יחד כבני זוג, ולכן אנה נחשבת לידועה בציבור. למרות שחתמו על הסכם הקובע אחרת, הוא בוטל בשל התנהלותם במהלך שנות חייהם המשותפים. באשר לגאביש, בית המשפט קובע כי הוא נחשב לילדו של שניידר כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי, ולכן הוא גם ניצול שרד כהגדרתו בחוק פיצויי פיטורים. הסוגיה השנייה שעל בית המשפט להכריע בה היא האם התובעים זכאים לפיצויי פיטורים מהחברות הנתבעות. בית המשפט קובע כי שניידר היה עובד של נאשמים 1, 2 ו-3 בעת מותו. שניידר עבד שנים רבות כמנכ"ל הנתבעת 1, DKS, ובית המשפט קובע כי התמורה שקיבל הייתה בדמות שכר ולא דיבידנדים, ולכן שאריו זכאים לפיצויי פיטורים מ-DKS. אשר לנתבעים 2 ו-3, בית המשפט מקבל את גרסתם לאירועים ומוצא כי התובעים זכאים לפיצויי פיטורים גם מהם. עם זאת, בית המשפט מוצא כי שניידר התפטר מהנתבעת 4, דקל הכרמל, לפני פטירתו, ולכן שאריו אינם זכאים לפיצויי פיטורים מחברה זו. לסיכום, התובעים מוכרים כניצולי שניידר, וזכאים לפיצויי פיטורים מהנתבעים 1, 2 ו-3, אך לא מהנתבעת 4. הנתבעים 1, 2 ו-3 ישלמו לכל תובע 7,500 ₪ הוצאות, ואילו התובעים ישלמו לנתבע 4 7,500 ₪ כל אחד בהוצאות.