ע"א 18/81

תקציר

הפרשה סובבת סביב עסקה כושלת למכונות כביסה, המובטחת בארבעה צ'קים. התמורה בגין שיקים אלה נכשלה לאחר שהמכונות לא סופקו עקב קריסתו הכלכלית של הגורם האחראי לאספקתן. שאלת המפתח היתה, האם הבנק המערער, שרכש שיקים אלה, יכול לתבוע את פרעונם מהמגירה, נוכח התמורה הכושלת בין הצדדים המקוריים. בית המשפט קבע כי הבנק לא היה מחזיק בתום לב, שכן הצ'קים נשאו אישור מגביל, המגביל במפורש את השימוש בהם. אישור מגביל זה, למרות שהתיר העברה, לא העניק לבנק זכויות מלאות, שכן הוא יכול היה לרכוש רק את זכויותיו של המחזיק הקודם. יתר על כן, הבנק לא יכול היה לטעון לאי ידיעת האישור המגביל, שכן הוא היה מוטבע באופן גלוי על הצ'קים. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי צורת השיק קובעת את תוקפו, וכל עמימות או אי סדרים על פניו, כגון אי התאמה בסכום הנקוב, משפיעים על תקינותו. לפיכך, טענת הבנק על שיק אחד כזה, שסכומו לא ברור כתוב במילים ובמספרים, נדחתה בצדק. לפיכך נדחה ערעור הבנק, שערער על החלטת בית משפט השלום. הבנק חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 2,000 מ.א.מ.