ע"א 546/91

תקציר

פסק הדין דן בפרשנות התקנות והתקנון במסגרת ערעור על דיון משמעתי של חבר בעמותה. השיקול המרכזי הוא האם יש להתייחס לשימוע כאל הליך בוררות בין האגודה לבין החבר. מסקנת פסק הדין היא כי התקנון והתקנון אינם רואים בהעמדה לדין משמעתי של חבר בוררות בסכסוך. במקום זאת, הם קובעים הבחנה ברורה בין דיונים משמעתיים לבין סכסוכים בין האגודה לבין חבריה. השימועים המשמעתיים נועדו להתייחס לטענות על התנהגות בלתי הולמת של חברים ולקבוע סנקציות מתאימות, להבדיל מיישוב סכסוכים אזרחיים. פסק הדין מדגיש כי טריבונלים פנימיים אלה, אף שהם מוכרים בפסיקה, אינם מחזיקים במעמד של בוררים בסכסוכים שבין האגודה לבין חבריה. משכך, העילות הרגילות לביטול פסק בורר, כהגדרתן בסעיף 24(1) לחוק, אינן חלות במקרה זה. משפטם של החברים נתפס כגוף נפרד בעל סמכות לקיים דיונים משמעתיים. בנוסף, העובדה שהמערערת לא העלתה את הטענה במשך עשרות שנים תומכת בפרשנות זו. לפיכך הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪. ההחלטה היא פה אחד בין השופטים.