רמ"ש 16306-12-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **החלטה בבקשת רשות ערעור על פסיקת מזונות זמניים - דגש על רכיב המדור** **רקע עובדתי ותמצית ההחלטה קמא:** ההליך נסוב סביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (להלן: "בית המשפט קמא") שפסקה מזונות זמניים, מדור ואחזקתו עבור קטינה בת כחצי שנה. הערעור מתמקד אך ורק ברכיב המדור. הצדדים נישאו בשנת 2021, נפרדו בסמוך לאחר מכן, ולהם כאמור קטינה. המחלוקות ביניהם מתבררות במקביל בבית הדין הרבני. המשיבה (האם) עזבה את יחידת הדיור בה התגוררו הצדדים (בסמוך לבית הוריו של המבקש), שכרה דירה, ונדרשה לרכוש את מלוא המיטלטלין. היא טענה כי המבקש (האב) מספק סכום חלקי למזונות, והעריכה את הכנסתו באופן משמעותי לעומת זו שלו. היא העמידה את צרכי הקטינה על סך 4,200 ₪, ואת דמי המדור על 6,250 ₪ (מתוכם 3,300 ₪ שכר דירה), וביקשה כי חלקו של המבקש יהיה 1,875 ₪. המבקש מצדו טען להכנסה נמוכה, הפסדים עסקיים, והתגוררותו בדירת הוריו. בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 10.11.2022, פסק למזונות זמניים כוללים (מזונות + מדור ואחזקתו) בסך 3,200 ₪ לחודש, כאשר מתוך סכום זה, 1,400 ₪ יועדו למדור ואחזקתו. **טענות המבקש בבקשת רשות הערעור:** 1. **התעלמות מנסיבות המגורים הקודמות:** המבקש טען כי לפני הפרידה התגוררו הצדדים בדירת 22 מ"ר, שהיא חלק מבית הוריו, כאשר ההורים סיפקו אף חשבונות ומזון. 2. **אי-הלימה ואי-מידתיות:** לטענתו, החלטת בית המשפט קמא לחייבו בסכום משמעותי עבור שכר דירה (3,300 ₪) אינה תואמת את אורח החיים הצנוע של הצדדים ואת יכולותיו הכלכליות. 3. **חוסר יכולת כלכלית:** המבקש טען כי אין ידו משגת לשאת בסכום שכירות זה, בעוד הוא ממשיך להתגורר בדירת הוריו. 4. **טעות חישובית:** המבקש טען כי 30% מגובה השכירות (כפי שנהוג לחייב אב במזונות ילד אחד) עומדים על 990 ₪ בלבד, ולא 1,400 ₪ כפי שנפסק. **דיון והכרעה (בית המשפט המחוזי):** בית המשפט המחוזי (כב' השופט חננאל שרעבי) דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מפעיל סמכותו על פי תקנות סדר הדין האזרחי. **עקרונות משפטיים מרכזיים שעמדו בבסיס ההחלטה:** 1. **מידת ההתערבות המצומצמת בפסיקת מזונות זמניים:** בית המשפט הדגיש כי קיים עיקרון הלכתי ברור המגביל את התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מזונות זמניים. הדבר נובע מרוחב שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לענייני משפחה, הצורך בהכרעה מהירה, והעובדה שההחלטה נשענת על תמונה עובדתית חלקית. ההחלטה זמנית וניתנת לשינוי לאחר שמיעת ראיות. התערבות תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. 2. **"החלטות אחרות" (החלטות ביניים) והסמכות לדון בהן בערעור:** סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי ככלל, לא יידונו השגות על החלטות ביניים במסגרת ערעור על פסק דין, אלא אם כן נגרם נזק ממשי, מוצדקת הדחיות, או שההחלטה עשויה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים. הדרישה היא להראות נחיצות מיוחדת לדיון בערכאה זו עוד לפני מתן פסק הדין הסופי. 3. **הגדרת "מקרים חריגים" לדיון בהחלטות ביניים:** בית המשפט פירט מקרים בהם ניתן לשקול דיון בהחלטה אחרת, כגון: הדירותה של ההחלטה (השפעה בלתי הפיכה), ייצור הליך משפטי ארוך, מניעת הליך שגוי, או טעות ברורה של הערכאה הדיונית. 4. **הערכת ההוצאה הכרוכה בשכירות:** בית המשפט קבע כי מדורו של 3,300 ₪ לחודש עבור דירת שלושה חדרים הוא הוצאה סבירה ומידתית במציאות הישראלית העכשווית, במיוחד עבור אם וקטינה. 5. **היחס בין מגורי האב למדור האם והקטינה:** העובדה שהמבקש ממשיך להתגורר בדירת הוריו אינה שוללת את זכותה של המשיבה לשכור דירת מגורים הולמת עבורה ועבור הקטינה. 6. **הבחנה בין "דמי מדור" ל"אחזקת מדור":** בית המשפט דחה את טענת המבקש לטעות חישובית, והסביר כי הפסיקה כוללת גם "אחזקת מדור", ולא רק את שכר הדירה גרידא. **השלכות וחידושים (בהקשר זה):** * **הדגשת אופי ההחלטה הזמנית:** ההחלטה מדגישה שוב ושוב את האופי הזמני והדינמי של פסיקת מזונות זמניים. זוהי החלטה "חלקית" במהותה, הנתונה לשינוי. הדבר מרתיע מפני הגשת בקשות רשות ערעור על כל החלטה זמנית, ומצריך מבקש רשות ערעור לעמוד ברף גבוה של הוכחת טעות או עיוות דין. * **הבחנה בין "מדור" ל"מגורים":** גם אם האב גר בתנאים צנועים (עם הוריו), אין בכך לשלול את זכותה של האם לשכור מדור סביר עבורה ועבור הילד. הקטינה אינה כבולה למגורי האב, ולזכותה למדור נאות משלה. * **פרשנות מורחבת של "מדור ואחזקתו":** החלטה זו מחדדת כי "מדור" כולל לא רק את שכר הדירה, אלא גם את עלויות האחזקה הנלוות. הדבר מחזק את פסיקת הסכום הכללי שנקבע, גם אם פחות מ-30% משכר הדירה בלבד. * **החלת דוקטרינת "טעות ברורה" או "עיוות דין" על החלטות ביניים:** בית המשפט המחוזי אינו מתערב בקלות בהחלטות של בית המשפט לענייני משפחה, אך עמדתו כי התערבות תיעשה במקרים של טעות ברורה או עיוות דין, היא סטנדרטית. במקרה זה, לא מצא בית המשפט כי מתקיימים תנאים אלו. **סוף דבר:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, שכן לא מצא כי נפלה טעות מהותית או עיוות דין בהחלטת בית המשפט קמא, אשר פסק סכום סביר למדור ואחזקת הקטינה, בהתחשב בנסיבות, באופי הזמני של ההחלטה, ובגיל הצעיר של הקטינה.