ע"א 7195/17

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעורים הן של החברה והן של המלווה, ומאשר את החלטות בית המשפט המחוזי. טענות החברה כי יש להחיל את חוק אשראי הוגן, בטענה שהן לווים ולא ערבים, נדחו. בית המשפט הסביר כי הסכם ההלוואה נערך בין המלווה לבין החברה, ולא ערבים יחידים. בנוסף, נדחתה טענת החברה כי יש לחדול מתשלום הריבית החוזית, שכן בית המשפט החיל ריבית מקסימלית בשיעור של 13% לפי צו הריבית. גם הטענה נגד גביית ריבית דריבית נדחתה, והובהר כי הסכמי הלוואה מרובים, כולל ריבית, נחתמו כדין. גם ערעורו של המלווה, שתהה האם יש לכלול מע"מ בריבית המרבית המותרת, נדחה. בית המשפט קבע כי המע"מ הוא רכיב ממחיר העסקה ונופל תחת "ריבית" כהגדרתה בחוק הריבית. כתוצאה מכך, המלווה אינו יכול לגבות מע"מ מעל תקרת הריבית החוקית של 13%. החלטה זו מתיישבת עם כוונת המחוקק להקיף את מלוא עלות ההלוואה במסגרת הגדרת הריבית, תוך הבטחת עמידה במגבלות הריבית הסטטוטוריות. כל צד צריך לשאת בעלויות שלו. פסק דין זה מתייחס ומבהיר באופן מקיף את פרשנות הסכמי ההלוואה, חישובי הריבית והטיפול במע"מ בעסקאות פיננסיות מסוג זה.