ת"א 2369/99

תקציר

פסק דין זה עוסק בארבע תביעות שהוגשו בין קבוצת חברות לבין הזכיין הקודם שלהן, כולן קשורות לתביעות כספיות, הפרת סימן מסחר ותביעות פיצויים. התובעים, חברי קונצרן אופנה אירופי, ביקשו לגבות חוב של למעלה מ-5 מיליון דויטשה מארקס מהחברה הזכיינית הנתבעת, מיס ל', ומשני בעלי המניות שלה, שהיו גם ערבים לה. מקורו של החוב בסחורות שסופקו למיס ל' בשנים 1998-1999. הגב' ל' טענה כי פרעה את החוב, אך בית המשפט קיבל את עקרון זקיפת התשלומים לחובות קודמים, ומצא כי החוב לא הוסדר. בית המשפט מינה מומחה לבירור המחלוקות הכספיות, והוא אישר כי למיס ל' יתרת חוב של למעלה מ-5 מיליון מארק. בית המשפט דחה גם את טענותיה של מיס ל' בדבר תשלומים נוספים שבוצעו במזומן או באמצעות מערכת הנהלת חשבונות כפולה, ומצא כי הן אינן מבוססות. לפיכך, פסק השופט לטובת התובעים, והורה לגברת ל' לשלם להם 5,606,906 מארק גרמני, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. השופטת דחתה גם את תביעתה הנגדית של מיס ל' להשבת כספים ששולמו במסגרת הסכם סעד זמני, שכן היא לא הייתה חלק מההליך הנוכחי. בתביעה השנייה ביקשה מיס ל' להשיב כספים ששולמו לבעל הקונצרן, מר נתן גוטסדינר, ולחברת פאונטיין בע"מ, מתוך הנחה שתשלומים אלה ייזקפו לזכות התחייבויותיה של מיס ל' כלפי התובעים. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות להתחייבות כזו ודחה את התביעה. התביעה השלישית, שהוגשה על ידי מיס ל', ביקשה פיצוי בגין נזקים שנגרמו לכאורה עקב אי אספקת הסחורה במועדה על ידי התובעים. בית המשפט דחה טענה זו, שכן מיס ל' לא פרעה את חובותיה הקיימים, ועל פי התנאים המסחריים בין הצדדים, הייתה לתובעים הזכות לעכב את המסירה עד להסדרת חובות אלה. התביעה האחרונה הוגשה על ידי התובעים נגד מיס ל' בגין שימוש בסימני המסחר שלהם ללא אישור. בית המשפט נתן לתובעים צו מניעה קבוע, האוסר על מיס ל' לעשות כל שימוש נוסף בסימני המסחר. השופט קבע כי למיס ל' ניתנה זכות מוגבלת להשתמש בסימני המסחר רק כל עוד שימשה כסוכנת של התובעים. מאחר שהיחסים העסקיים הסתיימו, למיס ל' לא הייתה זכות להמשיך להשתמש בהם. התובעים תבעו גם פיצויים בגין הפרת סימן מסחר, אך לא הביאו ראיות לקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזקים הנטענים. לפיכך, תביעתם לפיצוי כספי נדחתה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, והנתבעים חויבו במשותף לשלם לתובעים מחצית מהוצאותיהם המשפטיות, בתוספת מע"מ.