ע"פ 2042/94

תקציר

גזר הדין המדובר הוא ביחס לשורה של עבירות מין שביצע המערער בבתו-אחותו-אשתו הקטינה במשך תקופה של כשש שנים. העבירות בוצעו כאשר המתלונן היה בין הגילאים 10.5-16.5, במקומות שונים לרבות דירת המערער, דירת אביו ומקומות נוספים. המעשים נעו בין ליטופים ונשיקות למין אוראלי, החדרת אצבעות וחפצים לאיברי מינה של המתלוננת וניסיונות לאנוס אותה. המערער השתמש במניפולציה פסיכולוגית כדי להבטיח את שתיקתה של המתלוננת, ושכנע אותה בתלותה בו. עדותה של המתלוננת, שנמצאה אמינה ואוששה על ידי בית המשפט, סותרת את עדותו של המערער. בית המשפט בחר לתת אמון מלא במתלוננת למרות חוסר עקביות מסוים בדבריה, ומצא כי הן אינן מהותיות ועדותה הכוללת היא אמת. השופטת לקחה בחשבון גם את שפת הגוף של המתלוננת ואת התרשמותם של אחרים שהיו איתה במגע במהלך החקירה, וכן את העובדה שהיוזמה לחשוף את ההתעללות לא הגיעה ממנה, וכי לא היה לה מניע לשקר לגבי דודה. ההגנה טענה כי עדותה של המתלוננת הכילה סתירות רבות שלא ניתן ליישב וכי היא אינה אמינה. הם הצביעו על חוסר עקביות בציר הזמן שלה, לרבות מקרה בו טענה כי המערער נתן לה תכשיטים בגיל מסוים, למרות ראיות בהן היא עונדת את התכשיטים בסרטון קודם. בית המשפט הכיר בסתירות אלה, אך לא ראה בהן משמעותיות מספיק כדי להטיל ספק במהימנות הכוללת של עדותה של המתלוננת, במיוחד נוכח אופי המקרה והזמן שחלף מאז האירועים. המערער הורשע בכל סעיפי האישום ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר, עם שש שנות מאסר לריצוי. הערעור על פסק דין זה, שנועד לקעקע את אמינותה של המתלוננת ולהציגה של המערערת כאמינה יותר, נדחה, מבלי שבית המשפט מצא עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר. השופטים טל, ברק וחשין הסכימו עם פסק הדין.