דב"ע מג/22 - 2

תקציר

בית המשפט עסק בסיווג של עובד לעומת קבלן עצמאי במקרה של שומר שנשכר על ידי חברת שמירה והושם במתקן תעשייתי צבאי. השאלה העיקרית הייתה האם המדינה או חברת השמירה היא המעסיק בפועל. בית הדין קבע כי עובד הוא מי שהשתלב בעסק מבלי להפעיל עסק עצמאי משלו, דבר שחל על השומר. היא דחתה את הרעיון שחברת השמירה פעלה רק כמתווכת עבודה, ובמקום זאת אישרה אותה כמעסיקה, האחראית לציית לחוקי העבודה. למדינה היה חוזה עם החברה לרכישת שירותי שמירה, ולא העסקה פרטנית של שומר, ובכך ביטל את הטענות ליחסי עובד-מעביד ישירים בין המדינה לבין השומר. בית המשפט הדגיש את החובות החוזיות הנדרשות מחברת השמירה לספק שומרים מאומנים ומפוקחים כראוי למדינה, ואישר כי היא פעלה כקבלן עצמאי. המאבטח חתם על מסמכים המאשרים את מעמדו כ"קבלן משנה", אך בית המשפט ראה בהם בניגוד ליחסי עובד-מעביד עובדתיים עם חברת השמירה. לפיכך, ערעורו של השומר נגד המדינה נדחה, תוך שהוא מאשר מחדש את אחריותה של חברת השמירה כמעסיקתו, וגם הערעור הנגדי של החברה בטענה להיעדר יחסי עובד נדחה.