בג"צ 82/02

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי נהג מוניות ותיק ואיגוד נהגי המוניות, מבקשת להבטיח כי בעלי המוניות ייהנו באופן מלא מהפטור ממכס וממס קנייה על מוניות, שבמקום זאת מושלכים לכיסם של יבואני הרכב. העותרים טוענים כי שיטת תמחור המוניות אינה הוגנת ועולה כדי התעשרות שלא כדין מצד היבואנים. המשיבים, הכוללים גופים ממשלתיים כגון משרד האוצר ומשרד המסחר והתעשייה, גורסים כי פרקטיקת התמחור היא תוצאה של כוחות השוק וכי שיטת הפטור הנוכחית היא חוקית וסבירה. עוד הם מדגישים כי מטרת הפטור - לעודד החלפה תכופה של מוניות ולספק אפשרויות תחבורה מגוונות - מושגת גם בשיטה הנוכחית, שבה בעלי המוניות נהנים באופן משמעותי מהפטור. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין הוא יכול להתערב בשיקול הדעת המינהלי המופעל על ידי הממשלה בעיצוב מנגנון המיסוי והפטור. בסמכותה של הממשלה לקבוע את דרכי התמריץ לרכישת מוניות, והשיטה הנוכחית, אף שאינה היעילה ביותר, היא הפעלה סבירה של סמכות זו, תוך התחשבות בשיקולים מערכתיים שונים. בית המשפט מדגיש כי מחלוקת העותרים היא דווקא עם היבואנים ולא עם המדינה, שכן לבעלים אין זכות טבועה לפטור מלא ממס. כמו כן, החלטת המדינה להחיל מנגנון חדש של הקלות מס למוניות, שצפוי להפנות חלק גדול יותר מההטבה לנהגי המוניות, מעידה על נכונותה להפעיל את שיקול דעתה באופן מהותי. לפיכך, העתירה נדחית, אם כי בית המשפט מציין כי סוגיית ההתנהגות האנטי-תחרותית הפוטנציאלית בשוק המוניות מחייבת בחינה מעמיקה יותר.