עב"ל 146/10

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת בית הדין האזורי בחיפה להכיר במחלת כבד של עובד כפגיעה בעבודה, אך לא במחלת הסוכרת שלו. בית הדין מינה שני מומחים רפואיים, ד"ר תמיר גפן וד"ר יערי שרצקי, כדי להעריך את תנאיו של העובד. בעוד שד"ר שרצקי שלל כל קשר סיבתי בין מחלתו של העובד לבין חשיפתו לחומרים בעבודה, ד"ר גפן מצא השפעה סינרגטית פוטנציאלית, המייחסת עד 20% ממחלת הכבד של העובד לתנאי עבודתו. בית הדין האזורי פסק לטובת העובד, תוך שהוא מצטט מקרים קודמים שקבעו תקדים לפיו די בתרומה של 20% מהעבודה למחלה כדי לאשר קשר סיבתי. המוסד לביטוח טען כי הכוונה מאחורי פסק הדין של 20% הייתה שההשתתפות בעבודה תעלה על 20%. עם זאת, בית הדין דחה ערעור זה, חיזק את הפסיקה הקודמת והורה למוסד לכסות את שכר טרחתו של העובד. השופטת קבעה כי השפעה של 20% היא אכן השפעה משמעותית של תנאי העבודה על התקדמות המחלה ולכן תביעת העובד עמדה בקריטריונים להכרה כפגיעה בעבודה. החלטה זו התקבלה על סמך חוות הדעת הרפואיות והפסיקה הקודמת, והערעור נדחה שלא בנוכחות הצדדים.