בש"פ 2491/21

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות בקשה לעיון חוזר בפסק דין קודם למעצרו של המערער עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המערער מואשם בשורה של עבירות מין ואלימות שבוצעו במשך מספר שנים כלפי נשות צוות בבית הספר בו עבד, וכן בעבירות אלימות כלפי תלמידות. הוא מואשם גם בשיבוש מהלכי משפט. בעקבות הגשת כתב אישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המערער. על החלטה זו הוגש ערעור אך מאוחר יותר הוא בוטל. בית המשפט אף נעתר למספר בקשות של המדינה להאריך את מעצרו של המערער. המערער טען, כי מאחר שהמתלוננים סיימו להעיד, אין עוד תוקף לפנייתו אליהם, וביקש לשקול תסקיר מעצר משלים לאפשרות מעצר חלופית או פיקוח אלקטרוני. הוא גם ערער על אמינות עדויות המתלוננים וטען כי חלה "שחיקה ראייתית". עם זאת, המדינה הדגישה את הסכנה הנשקפת מהמערער לשלום הציבור, נוכח אופי העבירות וניסיונותיו לשיבוש הליכי משפט. הם גם ציינו כי דו"ח המעצר המשלים האחרון הצביע על סיכון מוגבר לחזרה לפשע וכי התנהגותו הסלימה. זאת ועוד, עורכי דינו הקודמים של המערער שוחררו בשל איומים שיוחסו לו ולמקורביו. לאחר ששקל את הערר ואת בקשת המדינה להארכת מעצר, החליט בית המשפט להאריך את מעצרו של המערער עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט הכיר בכך שתקופת המעצר הממושכת מיטיבה עם זכותו של המערער לחירות. עם זאת, חומרת העבירות, הסיכון הגבוה לחזרה לפשע והתנהגותו המאיימת של המערער כלפי המתלוננים ועורכי דינו לשעבר גוברים על שיקול זה. לפיכך נדחה הערר ובקשת המדינה להארכת מעצר התקבלה.