ת"א 31440-03-19

תקציר

המחלוקת היא על החזקה בחניות, כאשר המשיבים נוקטים סעד עצמי על ידי הקמת מחסומים לתפיסת חזקה בניגוד לתנאים שבחוק המקרקעין, תוך גרימת אי נוחות למבקשים שהשתמשו במקומות במשך שנים רבות. המבקשים הגישו תביעה לאחר המוות להשבת החזקה, ואילו המשיבים טענו להליך משולב להכרעה בזכויות שני הצדדים בו זמנית, בטענה כי זכותם בקניין אינה מוטלת בספק. בית המשפט פסק לטובת המבקשים, והורה למשיבים להשיב למבקשים את החזקה בחניונים ולהסיר את המנעולים במחסומים, שכן מעשיהם של המשיבים היו סעד עצמי שלא כדין. החלטה זו, הנוגעת לסעד זמני, עשויה לסיים את ההתדיינות, אלא אם כן יפנו המשיבים לבירור נוסף. כמו כן פסק בית המשפט למבקשים 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי המשיבים. בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, פעולתם של המשיבים מעוררת חשש לסדר הציבורי ולפוטנציאל האלימות, שהחוק מבקש למנוע באמצעות עידוד סעד עצמי. שנית, קביעת החזקה בנפרד מזכויות הצדדים יעילה ומתיישבת עם המדיניות המשפטית, מה גם שטענות המבקשים בדבר בעלותם של המשיבים טעונות בירור. שלישית, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן נזקי המשיבים ניתנים לפיצוי כספי, בעוד שאי הנוחות של המבקשים משמעותית יותר וסיכוייה לתיקון באמצעות פיצוי כספי פחות. לבסוף, פעולתם הבלתי חוקית של המשיבים, בשילוב עם היעדר מחלוקת של ממש בטענות המבקשים, אינה מצדיקה הליך התדיינות ממושך או הליכים מזורזים המבוקשים על ידי המשיבים.