ע"א 525/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לחלקת אדמה לא רשומה של מירי, כאשר המערערים טוענים לבעלות על בסיס חזקה וירושה. בית המשפט העליון פסק נגד המערערים בכל הסעיפים. באשר לטענה הראשונה, קבע בית המשפט כי החזקה במקרקעין, במקרה זה, אינה ראיה מספקת לבעלות, במיוחד כאשר מדובר במקרקעין הנדונים כרכוש המדינה. גם טענת המערערים כי שילמו מיסים על הקרקע נדחתה, שכן תשלום המסים אינו פוגע בזכויות המדינה ואינו משמש ראיה לבעלות. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים לבעלות שוויונית, בקובעו כי בעלות זו נגזרת מבעלותו החוקית של המוכר, שלא הייתה לו זכות חוקית בקרקע. כמו כן, אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט המחוזי לחלק את החלקה לחלקים ראויים לעיבוד ושאינם ראויים לעיבוד, ורשם רק את החלק הניתן לעיבוד על שם המערערים. השופטים לא היו מוכנים לסטות מהתקדים שנקבע כי החזקה לבדה אינה מצדיקה רישום של מקרקעי מירי. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לגבי השטח הראוי לעיבוד. הערעור נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר. המדינה זכתה בהוצאות בסך 1,000 ל"י.