תלה"מ 68248-03-18

תקציר

השופט במקרה זה הכריע בתביעה לתשלום מזונות מופחת של האב, שהתגרש מהאם וקיבל משמורת משותפת על ילדם הקטין. התביעה התקבלה בחלקה. השופט הזכיר כי פסיקת מזונות אינה סופית וניתן לבחון אותה מחדש אם חל שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי. האב ביסס את תביעתו על שלושה שינויים עיקריים: גיל הילד בעת ההסכם לעומת היום, נישואיו מחדש ולידת שני ילדים נוספים, והרחבת הזמן שהילד שוהה עמו. האם טענה כי הכנסותיו של האב גדלו וכי טענותיו אינן עומדות. השופטת בחנה את הנסיבות ומצאה כי חל שינוי מהותי לגבי משך השהות ומצבם הכלכלי של הצדדים, אך לא ביתר הנקודות שהעלה האב. הם מצאו כי חלקו של האב בהוצאות הילד, כולל דיור, צריך להיות 1,500 שקל בחודש. השופט פסק גם במועד תחילתו של חיוב זה והורה על ניכוי דמי המזונות ששולמו ביתר רטרואקטיבית מחלקו של האב בהוצאות החריגות של הילד. התביעה התקבלה באופן חלקי, ותשלומי המזונות של האב נקבעו על 1,500 שקל לחודש, ללא שינויים ביתר החיובים המפורטים בהסכם. בנוסף, חויבה האם לשאת בהוצאות המשפט של האב, שנקבעו בסך 2,500 ₪, בשל התנהלותה הפרוצדורלית ובהתחשב במעמדו הבלתי מיוצג של האב.