ע"א 1187/97

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על פסק דין שניתן בבית הדין לעניינים מנהליים במחוז דרום. המקרה עסק בשוטר שעבר ניתוח מסטואיד בשנת 1992 ולאחר מכן חווה ליקויי שמיעה. הקצין ערער על פסק הדין, שהכיר בו כנכה לפי חוק הנכות, וטען כי החוק הנוגע לרשלנות רפואית בצה"ל אינו חל על שוטרים. בא כוח המערער טען כי קיימים הבדלים מהותיים בתנאי השירות בין שוטרים לחיילים, במיוחד בכל הנוגע לטיפול רפואי, וכי אין להעניק לקצין את אותן הטבות כמו חייל נכה. לדברי היועץ, מאחר שלשוטרים יש זכות לבחור את הרופא שלהם, לא ניתן לייחס את נכותו של הקצין לטיפול רפואי רשלני מצד הצבא. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, תוך שהוא מסתמך על סעיפים 2 ו-6 לחוק המשטרה (נכים ונפגעים, התשמ"א-1981), המשווים בין זכויותיהם של שוטרים נכים לאלה של חיילים נכים. בית המשפט פירש את החוק כמעניק לשוטר המשיב זכויות זהות לאלה של חייל נכה, לרבות הכרה כנכה לפי חוק הנכות. השופטת הדגישה כי יש לפרש את דיני הנכות ב"נדיבות" כלפי הנכים, כל עוד הדבר אינו סותר את לשונו הברורה של החוק. מאחר שמוגבלותו של הקצין תוכר אם החייל היה מעורב במקרה דומה, קבע בית המשפט כי יש להכיר בקצין גם כנכה. עוד ציין השופט כי כוונתו הברורה של המחוקק הייתה ליצור שקילות בין זכויות החיילים והשוטרים. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.