בר"מ 2647/14

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב פעולה תכנונית ששינתה את ייעודה של פיסת קרקע והעלתה את שוויה. בעל הקרקע נדרש לשלם היטל השבחה בגין פעילות זו של תכנון השבחה, אך עיקר המחלוקת היא באופן חישוב היטל זה. המערער טען כי השמאי המכריע כלל בחישוביו שיקולים בלתי ראויים, הנוגעים לסוג והיקף הפעילות העסקית שבוצעה במקרקעין לאחר הפעולה התכנונית. עם זאת, בית המשפט קבע כי שיקולים אלה, כגון מיקום, נפח תנועה ונגישות, נלקחו בחשבון כראוי שכן הם משפיעים על שווי הקרקע ויש להם קשר סיבתי לפעולה התכנונית. זאת, בהתאם לשיטות השמאות המקובלות ולפסיקה קודמת. עוד ציין בית המשפט כי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בהסיק מסקנות מההוראות הנוגעות לפיצויים לפי חוק שומת היטל השבחה, שכן מקרה זה מתייחס להערכת שווי היטל ההשבחה ולא לזכאות לפיצוי. לפיכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מתבטל והחלטת ועדת הערר מתבטלת. המשיבים נדרשים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המערערת, אשר נקבע על סך של 15,000 ₪.