בר"מ 2090/16

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט דן בשאלה האם על אקרו אקרו לשלם היטל השבחה בעקבות אישור איחוד חלקות, שהגדיל את אחוזי הבנייה עבור הקרקע שנרכשה, שחוסה בעבר במסגרת תכנית הר/1900. השופטת ברק-ארז, שהציעה את חבותה של אקרו לשלם, טענה כי ההשבחה לא נבעה מתשריט האיחוד בלבד אלא מהזכויות המתקדמות הגלומות בתמ"א 1900. היא נימקה את החלטתה בכך שהתשריט מאפשר מימוש של זכויות נוספות שנקבעו בתכנית, תוך ציון שני אירועי מס נפרדים: אישור התכנית ואישור התשריט. לפיכך, יש להחיל את היטל ההשבחה, המחושב ממועד אישור התשריט. מנגד, השופט מזוז, בתמיכת הנשיאה חיות, חלק על כך, וקבע כי ההשבחה נבעה אך ורק מאיחוד המגרשים, שאינו נופל להגדרה הסטטוטורית של "השבחה" לפי חוק התכנון והבניה. הם הדגישו כי האיחוד יצר פוטנציאל השבחה ללא תלות בהוראות התוכנית המקורית. יתר על כן, הם הדגישו את הצורך בבהירות חקיקתית כדי להתמודד עם מצבים כאלה, ונמנעו מלהרחיב את היטל ההשבחה באמצעות פרשנות. בסופו של דבר, בית המשפט צידד בשופט מזוז, וקבע כי אין לחייב את אקרו לשלם את ההיטל על בסיס התשתית העובדתית כי ההשבחה לא עמדה באמות המידה המשפטיות הקיימות ל"אירוע מס", וכתוצאה מכך נדחתה ערר הוועדה המקומית וקיבלה את ערעורה של אקרו.