ת"פ 1060/06

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, סיכון חיי אדם ושיבוש הליכי משפט שבוצעו לכאורה ביום 10.3.05. בכתב האישום נטען כי הנאשם, שנהג במאזדה שלו, התעלם מהוראות המשטרה לעצור וניהל מרדף מהיר עם שוטרים תוך סיכון חיי אדם. לאחר מכן, כך נטען, הוא הגיע לתחנת המשטרה שעתיים לאחר מכן ומסר פרטים כוזבים, בטענה שרכבו נגנב כדי לשבש את החקירה. הנאשם הכחיש את הטענות וטען כי רכבו נגנב על ידי אדם אחר וסיפק אליבי, מה שהניח אותו בביתו בזמן האירוע. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה זיהוי העבריין, שכן ההגנה טענה כי אדם נוסף נהג ברכבו של הנאשם. בית המשפט בחן בקפידה את ראיות התביעה בנוגע לזיהוי, תוך הכרה בחשיבותו ובסיכונים הפוטנציאליים שלו. עדויות השוטרים שהיו מעורבים במרדף היו אמינות, אך יכולתם לזהות את הנאשם כנהג הייתה מוטלת בספק. רק שוטר אחד טען כי ראה את פניו של הנהג, וזיהויו את הנאשם בתחנת המשטרה לא היה חד משמעי. זאת ועוד, מחדלי חקירה מצד המשטרה, כגון אי עריכת מסדר זיהוי והזנחה בבדיקת רישומי הטלפון של הנאשם, פגעו ביכולתו של הנאשם להוכיח את האליבי שלו. בגרסתו של הנאשם לאירועים נמצאו סתירות מסוימות אך לא סתירות מהותיות, והשופט סבר כי מדובר בצעיר פשוט. בהתחשב במכלול הראיות, לרבות כשלי הזיהוי והחקירה החלשים, הגיע השופט למסקנה כי נותר ספק סביר. לפיכך, זוכה הנאשם מכל אשמה, שכן התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר. השופט הדגיש כי ספק זה מיטיב עם הנאשם והורה על זיכויו, עם זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.