ת"א 38360-01-21

תקציר

בפסק דין זה נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשת המבקשים לצו מניעה זמני. המבקשים, הטוענים כי רכשו חלקים מחלקת קרקע בירושלים, ביקשו למנוע מהמשיבים להיכנס למקרקעין או לפלוש אליהם, ולהפריע לשימוש ולחזקה של המבקשים במקרקעין, עד להכרעת ההליך העיקרי בעניינם. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי יש להם גם זכויות בקרקע. לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני שקל בית המשפט שלושה גורמים עיקריים: קיומה לכאורה של עילת תביעה, מאזן הנוחות ושיקולי צדק ויושר. באשר לגורם הראשון, מצא בית המשפט כי שני הצדדים הציגו גרסאות סותרות באשר לזכויות בנכס, ובעוד טענת המבקשים העלתה שאלות כבדות משקל, הפערים העובדתיים בין תצהירי המבקשים לבין עדויותיהם החלישו את עמדתם. הגורם השני, מאזן הנוחות, לא תמך בבקשת המבקשים לאסור על המשיבים להיכנס או להפריע לשימוש במקרקעין, שכן הם ריקים ואף אחד מהצדדים לא עשה בהם שימוש. יתר על כן, לא ניתן היה לנקוט בקרקע פעולות בלתי הפיכות ללא ההיתרים הדרושים. עם זאת, בית המשפט מצא כי מאזן הנוחות מצדיק מתן סעד זמני של איסור דיספוזיציה, כדי למנוע פגיעה בצדדים שלישיים פוטנציאליים העלולים לרכוש את הנכס. אשר לשיקולי צדק ויושר, מצא בית המשפט כי המבקשים התמהמהו בהגשת בקשתם לסעד זמני, וכן השמיטו עובדות רלוונטיות והציגו פרטים לא מדויקים בבקשתם ובתצהיריהם. עם זאת, אין די בשיקולים אלה כדי להצדיק דחייה מוחלטת של בקשת המבקשים, מה גם שהמשיבים הציגו גם פרטים שגויים. לפיכך, קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי, והוציא צו מניעה האוסר על מימוש חלקם הנטען של המבקשים במקרקעין, אך דחה את יתר חלקי הבקשה. המבקשים נדרשו להמציא ערבות צד ג' ופיקדון עד למועד נקוב, אחרת יפוג תוקפו של הוראת השעה. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות הקשורות לבקשה זו, וההחלטה הייתה אמורה להיות מוצגת בפניהם על ידי מזכירות בית המשפט.