ע"ע 41358-07-15

תקציר

הערעור נסוב על השאלה האם קיימת הצדקה לדחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בלימין (כלומר, בתחילתה) בהתבסס על שתי עילות שהועלו על ידי החברות המשיבות. העילה הראשונה היא שתביעת עובדי המערערת נדחית מכוח החריג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שכן מדובר בעובדים שחל עליהם הסכם קיבוצי. העילה השנייה היא כי התשתית העובדתית לבקשת האישור – הפירוק הנטען של כספים מסוימים – אינה נכונה. בית הדין האזורי קיבל את שתי הטענות ודחה את הבקשה לאישור על הסף. בית המשפט קבע כי יש הצדקה לקיים דיון נפרד בבקשה לדחייה על הסף בנימוק תחולת סעיף 10(3) לתוספת השנייה. זאת משום שעצם ההתדיינות בבקשה לאישור תובענה ייצוגית עלולה לפגוע בכוחם של ארגוני העובדים, וזה בדיוק מה שסעיף 10(3) נועד למנוע. לגופו של עניין, קבע בית הדין כי העובדים לא הוכיחו כי קיימות נסיבות חריגות וקיצוניות שיש בהן כדי לשלול את תחולתו של פריט 10(3). באשר לטענה כי הכספים הנדונים לא חוסלו, בית המשפט לא מצא טעם לקיים דיון בבקשה לסילוק על הסף בעילה זו, וממילא אישר את קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי הכספים לא פורקו.