תמ"ש 58526-01-20

תקציר

התובעים, בני זוג שעברו הליך פוריות בחו"ל, הגישו תביעה לבית המשפט בישראל בבקשה להפניה לבדיקה גנטית כדי לקבוע כי אחת מהם, א', היא אמו של הילד שנולד לבן זוגה, ח'. המדינה התנגדה וטענה כי רק ח', האם הביולוגית, תוכל להיות מוכרת ככזו על פי הדין הישראלי, וכי א' תצטרך להגיש בקשה לצו הורות. עם זאת, השופטת פסקה לטובת התובעות, וקבעה כי אין לראות ב-א' תורמת ביציות לפי חוק תרומת ביציות, וכי ההליך לא ניתק את הקשר הטבעי בין א' לילדה. השופט ציין כי הדין הישראלי מכיר בהורות על בסיס קשר גנטי, וכי פסק דין הצהרתי יהיה מתאים במקרה זה, מבלי לחייב את התובעים לפתוח בהליך חדש. עוד הדגישה השופטת כי התפתחויות חברתיות מחייבות לא פעם פתרונות שיפוטיים בפני חקיקה, וכי עיכוב ההכרה בא' כהורה, אינו מוצדק. לבסוף הורה השופט על הפניית התובעים לבדיקות גנטיות להוכחת הקשר הגנטי, וקבע כי המדינה תישא בהוצאות התובעים.