ע"ע 1281/02

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב תביעת עובד לפיצויי פיטורים בעקבות שינוי בעלות בבית האבות בו עבד. בית הדין האזורי בתל אביב דחה תחילה את התביעה, מה שגרם לעובד להגיש ערעור. בא כוח המערערת טען כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים על פי החוק ומכוח חובה לכאורה. עם זאת, בא כוח המחוז ביקש לקיים את פסק דינו של בית הדין האזורי. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר. הם הדגישו כי העובד לא פוטר והמשיך לעבוד בבית האבות ללא הפרעה, גם לאחר שינוי הבעלות. על פי חוק פיצויי פיטורים, במקרים אלו העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים מהמעסיק הקודם. בנוסף, הסכים בית הדין עם קביעת בית הדין האזורי לפיה אין די ראיות להוכיח כי המעסיק התחייב לשלם פיצויי פיטורים. כמו כן, בית הדין לערעורים הדגיש כי מקום העבודה, ולא המעסיק, קובע את זכויות העובד. לפיכך, זכאותו של העובד להטבות כגון דמי הבראה והודעה מוקדמת צריכה להתבסס על משך העסקתו הכולל במקום העבודה. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, בית הדין ציין כי דחיית הערעור לא שללה את זכאותו הפוטנציאלית של העובד לפיצויי פיטורים מהמעסיק החדש, שגם אותם יצטרך לשלם עבור תקופת העסקתו אצל המעסיק הקודם. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 3.3.03.