בג"צ 6600/22

תקציר

החלטת ועדת הבחירות המרכזית לדחות עתירה לפסול מועמד מטעם מפלגת הליכוד בבחירות לכנסת ה-25 הייתה מוצדקת. העתירה, שהתבססה על סעיף 57א לחוק הבחירות לכנסת, ביקשה לפסול את המועמד בשל הפרה לכאורה של החוק בנוגע להסכמים על רשימות מועמדים. עם זאת, סעיף זה אינו כולל סנקציה מפורשת על פגיעה כזו, ובית המשפט הפגין באופן עקבי איפוק בהגבלת הזכויות החוקתיות, ובמיוחד הזכות לבחור ולהיבחר. היעדרה של הוראה מפורשת השוללת את הזכות לעמוד לבחירה במקרה של הפרה מרמז כי אין להפעיל סנקציה כזו במשתמע. בית המשפט סירב בעבר להכיר בעילות פסילה מהותיות שאינן מעוגנות בחוק, והזכות לבחור ולהיבחר ראויה לכבוד רב. מכאן, שהפרשנות המוצעת על ידי העותר, שתוביל למניעה גורפת של מועמדות, אינה ראויה. זאת ועוד, טענת העותר כי הרשימה לא "הוגשה כראוי" בשל הפרתו הנטענת של סעיף 57א אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה ועם הגישה הפרשנית המצמצמת. במקום זאת, להפרת סעיף 57א עשויות להיות השלכות אחרות, כגון עונשים חוזיים או פליליים, והיא אף עשויה לתמוך בקביעה כי חבר כנסת פרש ממפלגתו. יו"ר ועדת הבחירות קבע, ובצדק, כי עבירה על סעיף זה אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילה. לפיכך, מאחר שהחלטת היו"ר התבססה על היעדר נימוק מדעי, אין צורך להיכנס לעומקן של הטענות הפרוצדורליות שהעלתה העותר. מטעמים אלה, ההחלטה פה אחד של הרכב מורחב של תשעה שופטים היא לדחות את העתירה ולחייב את העותר בהוצאות הצדדים האחרים, בסך כולל של 15,000 ₪.