רע"פ 5905/98

תקציר

בתיק משפטי מורכב התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם ניתן להרשיע אדם, רונן, בהצעת שוחד לפי סעיף 294(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. רונן פנה לעו"ד שילר, בן זוגו של התובע במשפטו של חברו, והציע 100 אלף דולר כדי לקדם עסקת טיעון עבור חברו פלאטו שרון ללא ידיעתו של שרון. בתחילה זיכה בית משפט השלום את רונן, בטענה שמעשיו היו הכנה בלבד וספק אם הם מהווים עבירה של ממש. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, והרשיע את רונן בהדגישו כי די במעשה הצעת השוחד - ללא קשר למי מימן אותו או אם השוחד מומש אי פעם - כדי להרשעה לפי החוק. בית המשפט העליון חיזק תפיסה זו בקובעו כי מטרת החקיקה היא להגן על טוהר המידות של המינהל הציבורי ולהרתיע מפני פיתוי לשוחד. בפסק הדין הודגש כי חשיפתו של עובד הציבור לפיתוי כזה הייתה מכרעת בהגדרת המעשה כעבירה פלילית, שאינה תלויה בכוונתו או ביכולתו הכלכלית בפועל. ההחלטה אישרה את הצורך לשמור על אמון הציבור וטוהר המידות בתפקידים המינהליים, וחיזקה את הרצינות שבה כל ניסיון או הצעה לשוחד מטופלים על פי החוק, ללא קשר לביצועם המוצלח או למקור השוחד. הערעור נדחה, ואישר את הרשעתו של רונן על ידי בית המשפט המחוזי.