ת"פ 57134-01-13

תקציר

פסק דין זה מפרט את האישומים וההרשעות של שלושה נאשמים שהודו בעבירות אלימות. נאשם 1 הורשע בחבלה בכוונה בנסיבות מחמירות, סיוע לחבלה בנסיבות מחמירות וסיוע לתקיפת קטין; נאשם 2 בסיוע לחבלה בכוונה מחמירה, חבלה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין והחזקת אגרוף; נאשם 3 בתקיפת קטין והחזקת אגרוף. כתב האישום נבע מתקיפה מתוכננת בנשק קר של קבוצת קטינים, שגרמה לפציעות בדרגות פציעה שונות. בקביעת העונשים שקל השופט את נסיבות העבירה, את הערך החברתי שנפגע ואת נסיבותיו הפרטניות של כל נאשם. הם לקחו בחשבון את חומרת העבירות, את התכנון והייזום של הפיגוע ואת פוטנציאל הפגיעה המשמעותי. השופט התייחס גם למגמה הרווחת של התגברות האלימות בחברה ולצורך בהרתעה. לכל נאשם הוטל מתחם ענישה, כאשר על נאשם 1 1/23 - 1/21 שנים, על נאשם 2 1/22 - שנה ועל נאשם 3 הוטל טווח שבין מאסר עם עבודות שירות לשנה. בית המשפט החליט שלא לחרוג ממתחמים אלה משיקולים שיקומיים או היעדר עבר פלילי משמעותי. השופט פירט את הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, לרבות הרישום הפלילי הנקי של הנאשמים, המלצות שירות המבחן, נסיבות חייהם הקשות והודאתם המוקדמת באשמה, שחסכו משאבים שיפוטיים. בשקלול ההרתעה, הכיר השופט בראיות הלא ברורות בדבר השפעתה של ענישה מחמירה והתאמתה לכבוד האדם ולחירותו. עם זאת, הם הגיעו למסקנה כי חומרת העבירות והעניין הציבורי מחייבים עונשים חמורים. הרשעתו של נאשם 3 לא בוטלה, למרות בקשתו, שכן השופט לא מצא בכך מקרה חריג. השופט התייחס גם לאי קבלת המלצות שירות המבחן לנאשמים 1 ו-2, והדגיש את האינטרס הציבורי בענישה מחמירה בגין עבירות אלימות מסוג זה. בסופו של דבר, נגזרו על נאשם 1 30 חודשי מאסר בפועל, על נאשם 2 עד 14 חודשים, וגזר דינו של נאשם 3 נדחה עד להערכת עבודות שירות. השופטת הדגישה את המשקל שניתן להודאות הנאשמים ואת הנסיבות הסוציו-אקונומיות, ובחרה שלא להטיל פיצויים נוספים. לנאשמים נמסר על זכותם לערער לבית המשפט העליון.