פר"ק 2901/09

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על הריבית על הלוואה שנטלה חברה, נ.י.ל.י, מבנק. החברה לא הצליחה להחזיר את ההלוואה במספר הזדמנויות וביקשה ארכות מהבנק. הבנק הסכים, אך גבה מהחברה ריבית פיגורים כפיצוי על הסיכון המוגבר כתוצאה מהעיכוב בפירעון. החברה לא התנגדה לריביות או להארכות, אך גם לא פרעה את החוב באופן פעיל. המנהל המיוחד של חברה אחרת, מגדל הזוהר, שהחזיקה ב-99% ממניות נ.י.ל.י, ביקש לברר מהו סכום החוב של נ.י.ל.י לבנק, וטען כי הריביות אינן סבירות ומצריכות התערבות של בית המשפט. הבנק טען כי טענת המנהל המיוחד היא השתק וכי תקופת ההתיישנות פגה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המנהל המיוחד, וקבע כי ריבית הפיגורים מהווה פיצוי מוסכם בכפוף להתערבות בית המשפט. למרות שהריביות היו סבירות, התקופה שבה הן הוחלו לא הייתה. החלטת הבנק לעכב את מימוש הביטחונות למספר שנים ללא התנגדות החברה הייתה בלתי סבירה. לפיכך, בית המשפט הורה לבנק להפחית את הריבית. בית המשפט גם קבע את הריבית המופחתת שעל נ.י.ל.י לשלם, שהיא ריבית החכירה המקסימלית, והורה לבנק להחזיר לקרן הפירוק את ההפרש בין הריבית המופחתת לריבית הפיגורים שנגבתה. הסכום חושב מיולי 2005 עד דצמבר 2012 והסתכם ביותר מ-11 מיליון ₪.