פש"ר 3095/06

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיהם של חייב וגרושתו לגבי שני נכסים: דירה ברחמילביץ' ובית בבר-און. בית המשפט דוחה את טענת החייב לזכאות לדיירות מוגנת בנכס רחמילביץ', שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות למגוריו שם לפני תחילת ההליכים. כמו כן, בית המשפט קובע כי אין להחיל את חוק הגנת הדייר במקרה זה, בהתחשב בשינויים במציאות הסוציו-אקונומית ובהיעדר זכויות רשומות של החייב בדירה. במקום זאת, בית המשפט מורה על פינוי החייב מהנכס של רחמילביץ' והעברתו לנאמן לצורך מימושו. לגבי הבית בבר-און, בית המשפט קובע כי גרושתו, אסטל, היא בעלת מחצית מהזכויות, למרות שבהסכם הגירושין נקבע אחרת. בית המשפט דוחה גם את טענתה של אסטל כי שעבוד רשום על הבית מונע את מימושו, שכן טענה זו כבר נדחתה בהחלטה קודמת. הנאמן מונחה לפעול בהתאם כדי לאפשר את מימוש הנכס. באשר למתן דיור חלופי לחייב, בית המשפט מכיר בצורך לאזן בין האינטרסים של החייב לנושים. בית המשפט טוען כי הנכסים הנוכחיים גדולים מהנדרש לשני קשישים וכי הליך המימוש התעכב יתר על המידה. בית המשפט גם מדגיש את החשיבות של הבטחת מקום מגורים סביר למשפחת החייב לפני מכירת הנכסים ומתווה קריטריונים לקביעת דיור חלופי. ההחלטה על הדיור הזמני תתקבל לאחר קבלת הערכת שווי הנכסים ופוטנציאל שכר הדירה. מועד פינוי הנכסים ייקבע על ידי הממונה החדש, בהתחשב במכלול הנסיבות. פסק הדין נועד לסיים מאבק משפטי ממושך על הנכסים ולהבטיח את מימוש נכסי החייב לטובת נושיו.