ת"א 54732-04-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני שביקש אופק נגד הרי זהב. החלטה זו מבוססת על המסקנה כי הבקשה אינה עומדת בתנאים הנדרשים כאמור בפסיקה. אופק ביקשה לממש אופציה לרכישת חלקות מקרקעין מסוימות מהרי הזהב, אך בקשתה נדחתה בנימוק שהוגשה לאחר תום תקופת האופציה. על פי הסכם האופציה המקורי, לאופק היו 24 חודשים לממש את האופציה, והניסיון לעשות זאת הגיע יותר משנה לאחר תקופה זו. אופק טען כי ניתן להאריך את תקופת האופציה על בסיס סעיף נוסף בהסכם, הקובע כי שיהוי של צד אחד מזכה את הצד השני בדחיית ביצוע חיוביו. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בטענותיה של הרי הזהב כי תקופת האופציה לא הוארכה וכי אופק לא סיפק הסבר משכנע לאיחור במימוש האופציה. בנוסף, בית המשפט שקל את מאזן הנוחות ואת סיכויי התביעה העיקרית. נקבע כי מתן ההקלה יגרום נזק רב יותר להרי הזהב, במיוחד בהתחשב בפעילות המסחרית הכרוכה בכך ובמגרשים הריקים המהווים חלק מעבודות הפיתוח. עוד ציין בית המשפט כי אופק לא ביצעה בדיקת נאותות בבדיקה האם החלקות עליהן ביקשה לממש את האופציה פנויות. אשר לסיכויי התביעה העיקרית, מצא בית המשפט כי בפני אופק ניצבים משוכות משמעותיות בהוכחת טענותיה, מה גם שהתנהלות הצדדים וההסכמות ביניהם שנויות במחלוקת. זאת ועוד, במזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים לא צוינו שינויים כלשהם בהסכם האופציה, דבר המעיד על כך שהתנאים המקוריים עמדו בעינם. בית המשפט הציע כי שני הצדדים ייהנו מגישור או בוררות כדי לפתור את הסכסוך ביניהם באופן מקיף, וכי אופק תוכל לתבוע פיצוי כספי אם תצליח בתביעה העיקרית. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לסעד זמני, ואופק חויב לשלם להרי הזהב הוצאות בסך 30 אלף שקל.