ד"מ 66547-11-19

תקציר

בית הדין פסק לטובת הנתבעת בחלקה, ונגד התובעת בחלקה, בתיק הנוגע לזכויות עובדים. התובעת, עובדת חברת הניקיון ואספקת כוח האדם הנתבעת, טענה כי לא שולמו להם זכויותיה על פי צו ההרחבה בענף הניקיון. הם טענו כי יש לפצות אותם על פי צו זה, אך הנתבע טען כי שולמו להם מלוא זכויותיהם, וצו ההרחבה לא חל במקרה זה. בית המשפט קבע כי הנטל להוכיח את תחולת צו ההרחבה מוטל על התובעת. נקבע כי הנתבעת מציעה בעיקר שירותי ניקיון, אך מעמדה של התובעת היה מורכב יותר. בעוד התובע טען כי עבד בעיקר כמנקה, הראיות הראו כי הוא הועסק כמחסנאי בחנות נייקי בה עבד. תפקידיהם כללו קבלה, מיון וארגון סחורות, כמו גם כמה משימות ניקיון. עדותו של התובע עצמו תיארה כיצד צבר ניסיון כמחסנאי והועסק על ידי נייקי בתפקיד זה. בית המשפט מצא כי מרבית עבודתו של התובע נופלת לקטגוריה של מחסנאי, ועבודה זו אינה נחשבת לעבודת תחזוקה. מאחר שהתובע לא הוכיח כי הועסק כעובד ניקיון, צו ההרחבה בענף הניקיון לא היה ישים במקרה זה. עם זאת, הנתבע הודה כי הוא חייב לתובע 520 ₪ בגין אי פדיון חופשה, אשר בית המשפט הורה לנתבע לשלם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 16.10.2018. טענות התובעת בעניין דמי הבראה, פנסיה והשתלמויות נדחו בשל אי תחולת צו ההרחבה, והתובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך 1,500 ₪, שכן מרבית התביעה נדחתה.