תאד"מ 69917-03-22

תקציר

התובע, בעל דירה ועורך דין, טען כי ועד הבית המשותף הנתבע חייב לו תשלום עבור פעולות הגבייה והייצוג המשפטי. עם זאת, השופט קבע כי יש לדחות את התביעה במלואה. השופטת ביססה החלטה זו על כך שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר קיומה של התקשרות חוזית מחייבת בין הצדדים. מהראיות עולה כי פרשנותו של התובע לפרוטוקול ישיבת דירקטוריון, שלטענתו מהווה חוזה, אינה אובייקטיבית דיה כדי לתמוך בטענתו. עוד קבע השופט כי גרסתו של התובע לאירועים לא נתמכה על ידי עדים כלשהם מהישיבה, דבר שיצר הנחה הפוגעת בעניינו של התובע. יתר על כן, השופט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להסכמה כלשהי, בין אם בכתב, בעל פה או מכללא, לתשלום שכר טרחת עורך דין. למרות שעורכי דין זכאים בדרך כלל לשכר טרחה עבור עבודתם, הנסיבות המיוחדות של מקרה זה, לרבות מעמדו של התובע כבעל דירה והאינטרס האישי שלו בהליך, גרמו לכך שהסכם שכר טרחה היה צריך להיות ברור וחד משמעי. מאחר שלא נמצא הסכם כזה, ונוכח חלקו של התובע בהליך הניסוח, קבעה השופטת כי נטל ההוכחה לא התקיים. עם זאת, השופטת הכירה באמונתו הסובייקטיבית של התובע כי הוא זכאי לכספים הנתבעים, דבר שאינו מופרך לחלוטין בהתחשב בהתנהלות הנתבעת. השופטת, שהתרשמה ממסירותה של התובעת ומחוסר הבהירות בנוגע לכספי הוועדה, בחרה שלא לפסוק לתובע את הוצאות הנתבעת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 60 יום.