בג"צ 1315/12

תקציר

העותרים, הטוענים כי בבעלותם כ-300 דונם של קרקע מעובדת בדרום הר חברון ליד סוסיא, עתרו נגד המשיבים למתן צווים מותנים שונים לצורך גישה לאדמותיהם. תושבים ישראלים באזור מנעו מהם גישה לאדמותיהם, שגם פלשו לחלק מאדמותיהם והקימו כרם. העותרים ביקשו מבית המשפט להורות למשיבים – שלא מנעו את הפלישה – לנמק מדוע אין לאפשר לעותרים גישה לאדמותיהם ומדוע אין להשתמש בכלים מנהליים לסילוק הפולשים. המשיבים טענו כי העותרים לא החזיקו בקרקע וכי בידיהם הראיות המנהליות המצביעות על כך שתושבי ישראל עיבדו את השטח שבמחלוקת במשך שנים רבות. לפיכך, סברו המשיבים כי השימוש בסמכויות מינהליות לפינוי המחזיקים הנוכחיים אינו צודק. בית המשפט מצא כי מראיות המשיבים עולה כי תושבי ישראל החזיקו בקרקע למעלה מחמש שנים, ולפיכך לא יכלו להפעיל סמכות מכוח צו שימוש משבש או צו סגירת קרקע למסור את הקרקע לעותרים. יתר על כן, בית המשפט לא יכול היה להכריע בשאלת הבעלות בהליך זה. לפיכך, העתירה נדחתה, כלומר לא נצטוו המשיבים לנקוט באף אחת מהפעולות המבוקשות על ידי העותרים. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות.